תמונה אחת שווה אלף מילים

בבית של סבתא שלי עזיזה בכניסה היה פסל קטן של טנק עם נר נשמה ובו תמונה של ילד עם קסדה של שריונר.
הילד הזה היה הדוד שלי, אח של אבא שלי.
סמל עזרא דהאן ז"ל שנפל במלחמת ההתשה 7.5.69.

כל החיים אני זוכרת את סבתא שלי בוכה על הילד שלה, 
כל החיים שמעתי את אבא שלי כואב את האובדן,
כל החיים גדלתי בצל של השכול.

אבל ליד העצב הגדול מנשוא היו הרבה אנשים מסביב, המון משפחה והמון שמחה.
"במותם ציוו לנו את החיים" זאת לא קלישאה, זו בחירה בדרך.

אני מתגעגעת לסבתא שלי ומודה לה שאפשרה לנו לכולנו לשמוח.
אוהבת ומתגעגעת כל כך

נ.ב תודה לליז בת דודה שלי שצילמתי את התמונה הבוקר העצוב הזה.
תמונה אחת שווה אלף מילים.