עמק יפה עמק שלי

1988-1989 גרתי בקיבוץ מסדה.

זאת הייתה השנה השלישית והאחרונה שלי בסמינר "אוהלו" בעמק הירדן .

טיפלתי שם באישה מבוגרת תמורת כלכלה ודיור.

הרווחתי שם המון כסף אבל הייתי בודדה. 

לא שייכת.

מה שהחזיק אותי זאת המטרה: לסיים את שנת הלימודים לקבל את תעודת ההוראה שלי ולחזור למרכז הארץ. הייתי חייבת כבר את העיר. 

חזרתי לעיר הגדולה, חולון העיר שגדלתי בה.

אבל מאז ועד היום יש לי פינה חמה לעמק הירדן. פעמיים בשנה אני מגיעה לעמק חייבת להסניף את המקום, האווירה ואת הכנרת אהובתי. חייבת.

בסופו של דבר אני גם עכבר עיר וגם עכבר כפר.

גם וגם.

אתמול הגעתי כהרגלי לעמק.

לנו בקיבוץ גשר (מומלץ, פעם שנייה שאני שם) ותכננתי להגיע לקבוץ מסדה בזכות הפיצה המפורסמת פרסקה פיצה נפוליטנה  שהיא באמת שווה ביקור.

אחרי הפיצה המעלפת שאכלנו הלכתי לחפש את החדר שגרתי בו, אבל לא מצאתי. הזיכרון שלי בגד בי. 

ישבתי על איזה ספסל והזלתי דמעה. דמעה של געגוע ושמחה בלב. 

על איפה הייתי ואיפה אני היום.

מקום. אהבה. א.נשים.

זה סוד החיים.

זכיתי!!