נכס צאן ברזל

אתמול הייתי בנווה צדק, תוך שאני  הולכת בסמטאות אני פוגשת מולי את נירה רבינוביץ' שעבורי היא האישה והאגדה פס הקול היום יומי  שליווה אותי ברוב שנותיי כגננת. 
כל שנה הייתי פותחת בתקופת ימיי הסתגלות  בגן עם השירים שלה מהתוכנית קישקשתא: "כולכם שחקנו נא איתי" "לסבתא של אפרים" "מי רוצה תפוח זהב"   "מי יכול לשים…"  ועוד.

אין על השירים הללו ולא יהיה, האיכות, הקול בקיצור ליגה.

לאיפה לא הלכתי  עם השירים הללו גם שהייתי גננת בניו יורק, גם כשחזרתי גם כשעברתי מגן לגן, תמיד איתי לכן עצרתי אותה והודיתי לה, היא שמחה והתרגשה ואמרה שהיא יודעת את ההשפעה שהיו לביצועים שלה, היא נשארה יפה  ומקסימה כמו שהייתה. 
היה שם בחור נחמד ששמע את ההתלהבות שלי ושאל אותי בהתעניינות רבה:  "מי זאת?"
עניתי: "נירה רבינוביץ'"
הוא ענה: "ואוו גדלתי עליה"

שורה תחתונה:
איכות, איכות, איכות
נכס צאן ברזל
לכו עם האמת שלכם
תפרגנו ותודו