מישהו צריך לבקש ממני סליחה

אוגוסט 2019 התקופה היא טרום קורונה אני לוקחת החלטה ועולה  נחושה למשרד החינוך בירושלים.  
אני צריכה מישהי מסוימת במשרד שתחתום לי על מסמך לרכישת שנות חל"ת, קרי מימוש זכויותיי.
אני יודעת שיש דד ליין והוא 31.8  אחרת זה אבוד.
ואבוד זה אומר שאקבל פחות כסף
כסף שלי, מה שמגיע לי.

למה נחושה?
כי כל זה קרה אחרי עשרות מיילים ותכתובות ששלחתי לכל העולם ואשתו
אחרי שנים של התעמרות 
ובכדי שמישהי שמתוקף סמכותה תאשר את הבקשה הלגיטימית שלי. 
כשלא מצאתי אותה בחדרה נכנסתי לחדר שבו היא נמצאת עם עוד כמה מכובדים.ות 
כשבראש השולחן יושב מי שאמון עליהם.
ביקשתי שהיא תצא לחתום עבורי על אותו מסמך.
לצאת ולחתום. זהו!
ממימוש זכויותיי ע"פ הנהלים. 

נוצרה שם "סצנה  הוליוודית" כשאחת מהיושבות שאין לי שום הכרות קודמת אישית איתה גם דאגה להסריט אותי בסתר.
כן, חונטה של מתעמרים.
חונטה של א.נשים שאמורים לדאוג לחינוך ילדיי ישראל ובפועל הם דואגים לעצמם. 
כאמור אחרי שאמרתי את מה שהיה לי לומר
אחרי שזעקתי את זעקות השבר שלי 
שגם המתפללים בכותל המערבי שמעו
אחרי שהכניסו לחדר 2 אנשי ביטחון להוציא אותי
יצאתי מחדר הישיבות
כשבחוץ חיכו לי גם  שוטרים
אז אני ועוד 4 גברים בחדר אחד. 
שני אנשי בטחון + 2 שוטרים בחדר אחד יחד איתי  אזרחית שומרת חוק משוחחים.
לפני שעזבתי בכוחות עצמי התעקשתי להשאיר מכתב עם הבקשה הלגיטימית לממונה האחראי.
יצאתי דרך המסדרונות אני ועוד שני אנשי בטחון + 2 שוטרים ואני במסדרונות משרד החינוך.

בושה! כי זאת לא מדינה שאני רוצה לחיות בא, אני רוצה מדינת חוק וסדר שלא "דופקים" יותר על שולחנות כמו בשנות ה-70 כדי לקבל משהו. 
וכן, מישהו צריך בהחלט לבקש ממני סליחה. 

נ.ב התמונה להמחשה בלבד!! הסרטון בידיים שלי.