מה לאנדרטת השואה בברלין ולמאבק לזכויות וחובת מיצוי הליכים במשפט המנהלי?

במסגרת הליך פיטורין לפני יותר מארבע שנים ואחרי 10 שנות התעמרות בי בתוך מערכת ציבורית, כתבתי עשרות בקשות ודרישה למיצוי זכויות ויידוע על פגיעה מתמשכת.

אבל איש לא ענה. גם אף אישה לא.

באחת הפניות הלגיטימיות שלי כתבתי לדמות בכירה ומשמעותית בענייני הוא השיב לי לפתע באופן בוטה ומאיים אחרי "דום שתיקה" מתמשך שלו.  

אני במסגרת המלחמה שלי על זכויותיי על פגיעה בשמי במוניטין בפרטיותי ובפרנסתי, במסגרת היותי אזרחית שומרת חוק- השבתי לו.

הקטע המצוטט כאן בהמשך הוא סעיף 15 מתוך מייל ארוך שהשבתי לו על כל טענותיו אליי. 

על כל טענה וטענה.

זה הקטע שנזכרתי בו כשעמדתי דום אל מול אנדרטת השואה בברלין ביוני האחרון:

"…אני לא כיניתי אותך בשם גנאי של צורר נאצי, זו אינה דרכי!

אני כינתי אותך בירוקראט,

תקרא היטב את מה שכתבתי אינני אחראית לפרשנות השגויה שלך.

ובהזדמנות זאת קצת שיעור בהיסטוריה: ביום השואה האחרון צפיתי בשני סרטים אודות משפט אייכמן  "חנה ארנדט" ו "אייכמן שואו" מאחר והסוגייה שמטרידה אותי לאחרונה היא כיצד דמוקרטיה הופכת לדיקטטורה.

יש לנו אחריות כעם כיהודים וזה מחייב את כל גופי השלטון קרי משרד החינוך לייצג את ערכי המדינה היהודית הדמוקרטית.

ובכדי לסבר לך את האוזן: אבא שלי הוכר כניצול שואה "בזכות" פרעות הפרהוד בעיראק- פרעות איומות ביהודים כתוצאה וקשר ישיר של עליית הנאצים לשלטון ולהזכירך המשטר הנאצי הגיע גם לצפון אפריקה.

אז אם פדגוגיה מעניינת אותך תדאג שהחלק הזה בהיסטוריה יילמד במערכת החינוך כדי שלא יגדל עוד דור נבער.

תדאג לכך במקום להיות שותף לפיטורי מורים.

אז לסיום :

טון הכתיבה שלך במייל מעיד על זה ש "איבדת את זה קצת".

תטפל במענקים שמגיעם לי ובכל הרפש שאתם במחוז יצרתם במו ידיכם.

תגובה בנפרד לסעיפים 5 ו7 למייל שלך מיום 28.4.20 תגיע בהמשך.

אבקש ממך להיות עניני ולא לרדת שוב לפסים אישיים, רונית "

תם ולא נשלם.