למה בכלל התחלתי ללמוד משפטים?

אני ברכבת לכיוון תל אביב, יושבת במקומי ופתאום אני קולטת מישהי שעולה לרכבת שהיא דמות ציבורית בעיר שלי שכתבתי לה בזמנו מספר מיילים לעיונה לטיפולה ולהתייחסותה והיא כמובן לא הגיבה,
כי מי אני?? סתם אחת, "אחת שלא רואים ממטר" שבטח "יעבור לה הזעם".

היא ישבה בנינוחות מדהימה מכוח עמדת המפתח שהיא נושאת, "מחוברת" כזאת,
והנינוחות שלה הזכירה לי איך בזמנו היא לא הרגישה צורך בכלל להתייחס לטענות שטענתי למרות שזה מעניינה.
חד משמעי מעניינה.
להשיב לי מתוקף היותי אשת מקצוע בעיר ובמידה ולא, לפחות להשיב לי כאזרחית וכתושבת העיר.
דמות ציבורית בעלת תפקיד אמורה לספק תשובות.

יש כל כך הרבה א.נשים שיושבים בתפקידיי מפתח ציבוריים והדבר היחיד שמעניין אותם זה איך הם מקדמים את האינטרנט האישי שלהם ותו לא.

בכל אופן עברה לי מחשבה ללכת בעקבותיה להתיישב מולה ולשאול אותה: 
למה?
למה הסיפור שלי לא מעניינה? או ככה לפחות היא הרגישה.
למה אפשר לנפנף אנשים בלי שום סנטימנטים?
ואיך זה שאנשים שותקים?

אבל החלטתי שלא….תמיד אני חושבת על ההשלכות שיכולות להיות ומתכננת את צעדיי בקפידה.
כל צעד
כל מילה
כל מהלך…אסטרטגיה

בכל אופן זאת הסיבה שבזכות א.נשים כאלה (ויש לי ברשימה עוד כמה דוגמאות) התחלתי ללמוד משפטים 
זה משהו שמעולם לא עבר לי בראש, ובטח לא חלום ישן שהתגשם. 
החיים הם שהובילו אותי.

נפלאות החיים.
כמה טוב לעלות על רכבת מדי פעם.
ממליצה.