זומנתי למשפט בבית משפט לתעבורה – גם זה קורה.
ייצגתי את עצמי.
לפניי עמד עו"ד שייצג לקוח בלי הלקוח, גם זה קורה.
ככל הנראה הוא ציין בפני השופטת שלפי בקשת הלקוח הוא מוכן להסדר.
אני לא כל כך הקשבתי במה מדובר כי זה לא כל כך עניין אותי- הרהרתי על החיים.
מה שכן עניין אותי זה הלך הרוח באולם הדיונים והאינטראקציה בו, כי גם זה חלק מהעניין.
עו"ד והשופטת התלוצצו ביניהם ולפתע שמעתי את השופטת אומרת : "אני מקווה שבאותה מידה גם התחשבת בשכר הטרחה שגבית מהלקוח שלך".
ענה העו"ד: "גברתי, בהחלט כן. אני אחרי ה-7 לאוקטובר עברתי מהפך, הבנתי שלא הכל כסף וצריך להיות יותר אנושיים ומתחשבים".
עוד הוסיפה השופטת: "אני שמחה שהבנת את זה, כי אני הבנתי את זה ממזמן".
אני לא יודעת אם אני מצטטת אותם במדויק אבל זה היה השיח ביניהם.
כמו כן, לא יודעת להגיד אם הייתה כאן כוונה אמיתית אבל אני שישבתי מאחור חשבתי בלב:
כולי תקווה
אמן לו יהיה.
צילום: ליה יפה