הכל ממתפוצץ לנו בפרצוף! קורונה יקרה

במשך כל כך הרבה שנים דברתי על תכנון ההורות.

דברתי על מודעות עצמית.

דברתי דברת דברתי,

עד שהגוף שלי כאב והתעייף מרוב שדברתי במיוחד במצבים שהרגשתי ששום דבר ממה שאני אומרת "לא עובר".

אבל אני בשלי.

נתתי הדרכות הרצאות שהיו לחלק מהא.נשים מאוד לא פשוטות.

הרבה א.נשים הגיעו כדי שאומר להם את מה שהם רוצים לשמוע ולא את מה שיש לי לומר.

במקרים פחות טובים הם פנו בשקט למטפלים אחרים שליטפו להם את האגו.

אבל שוב דבר לא באמת קרה.

אולי מעט תקווה ואשליה שהתפוצצה בפרצוף.

אני יודעת.

כי רובם פנו אליי שוב אולי "שינתי את דעתי"

אבל אני בשלי.

לעיתים זה היה נדמה לי כאילו הם  סותמים את האוזניים כמו ילד קטן שלא רוצה לשמוע.

לא פלא שהכל מתפוצץ לכל המכחישים בפרצוף.

כן הקורונה הביאה איתה בשורה.

ולכן,

יש צורך ב- restart וזה מצריך עבודה רבה.

גם מצד הרבה מטפלים.

אני עמדתי מהצד הרבה פעמים ואמרתי לעצמי:

 יום יבוא וכולם יבינו ואולי יפנימו שהכל 

הכל 

הכל

ועוד פעם הכל מתחיל אצלנו אנו.

אין קיצורי דרכים,

יש דרך,

יש מסע יש עבודה קשה קוראים לה מודעות.

כולנו צריכים אתחול מחדש

בטח בהורות.

אבל לא רק.

באמונה שלמה, עם קצת עצב אבל הרבה כאבי גדילה