גננות נגד מפקחות: "הן משתקות את המערכת"

בעקבות כתבה שפורסמה ברשת" גננות נגד מפקחות"  מוצאת לנכון לשתף את הסיפור שלי:

ב-2017 סבלתי מהתעמרות אובססיבית של מפקחת גני ילדים, ששמה לה אותי למטרה.

המטרה: פיטורין פדגוגים או במילה המכובסת והארכאית- "הליך גמישות בהעסקה".

היא לא נחה ולא שקטה ועשתה כל מהלך אפשרי כדי להכניס אותי להליך.

התעללות נפשית חסרת רחמים.

כולן ידעו.

כולן שתקו ונתנו לה בכך רוח גבית לפעול באופן חופשי ללא רסן ורחמים.

במשך שנתיים ימים לא ישנתי בלילה, הבית שלי כמעט התפרק.

ואני, נאחזתי בכל מה שאהבתי: בעבודת הקודש שלי בתוך הגן אל מול הורים וילדים, בעצמי ובמשפחה שלי.

לאלה קוראים מאגרי החוסן ומי שאין לו אותם יכול להינמק.

באותם ימים כמו בימים קודמים להם תיעדתי כל דבר.

בדקתי את החוק והתלוננתי אבל אף אחד "למעלה" לא שמע.

כולם ידעו כולם עצמו  עיניים.

כולל קולגות.

כולן הפנו לי עורף.

ולכן הלכתי ללמוד משפטים.

במשפט מנהלי יש  שניי היבטים חשובים:

1. תוקף סמכות בדין.

2. מיצויי הליכים.

את זה הבנתי בדיעבד כשלמדתי משפט מנהלי ודיני עבודה.

אבל באותם ימים הבנתי את זה אינטואיטיבית.

הבנתי שמשהו במערכת החינוך ובמערכות ציבוריות נוספות רקוב ומצריך  שינוי.

ההידרדרות מערכת החינוך והמשבר בו לא קרה בקיץ 2022 יש לו שורשים עמוקים לפחות 20 שנה.

כל מי שעבד.ה בתוך במערכת  וסבל.ה מהצקות, אטימות, בירוקרטיה  מבינה ויודע.ת את מה שאני כותבת.

ההתעמרות שלה בי של אותה מפקחת, היה המשך כדור שלג של התנהגות פוגענית בי שהתרחשה בין כותלי משרד החינוך לאורך שנים.

זה לא משהו שאמור להיות.

זאת חרפה. 

ולכן הסיפור שלי הוא הסיפור של כולנו.

אל תעצמו עיניים.

נ.ב 

ומה קרה עם אותה מפקחת ?

האמת לא יודעת, וזה גם לא מעניין.

מה שמעניין שיש המון גננות שסובלות מהתעמרות ממושכת 

כולם.ן יודעים.ות 

 כולם.ן שותקים.ות

כולם מפחדים.ת.

ומה איתי?

שמרתי על חוסן נפשי.

המשכתי בעשייה וביצירה, נאחזתי בה.

הלכתי ללמוד משפטים, להבין כיצד מערכות הצדק והחוק פועלות אם בכלל.

הגשתי תביעה לבית הדין לעבודה  גאה בעצמי, אך הדרך ארוכה.

צילום: רחלי ביטראן