אתמול התנצלתי מעומק הלב

אתמול  מצאתי את עצמי מתנצלת מכל הלב בפני מישהי.

סיפור שהיה: 

לפני בערך שבועיים בשיעור האחרון באחד הקורסים שאני לומדת

ממש רגע לפני סיומו אחת התלמידות ביקשה בקשה מהמרצה.

האמת? בקשה מוזרה.

אני צחקתי בקול, אבל המיקרופון של הזום היה סגור.

ולמעשה ידעתי שהוא סגור.

היא קלטה אותי צוחקת בלי קול אומנם וגם המרצה קלט.

המרצה "זרם" עם הצחוק שלי ועיבה את הסיטואציה עם עוד בדיחה אבל עם המון הומור וכוונה טובה (אחד המרצים הכי טובים שהיו לי בחיים).

אני ישר התנצלתי, פתחתי את המיקרופון של הזום ואמרתי :

"לא צחקתי עליך צחקתי איתך, וצחקתי כבר מרוב ייאוש".

מוסיפה כאן ואומרת: גם מעומס "הסלט המשפטי" שרץ לי בראש.

אבל היא לא שכחה.

והלכה עם זה מאז.

אחרי כמה ימים פגשתי אותה פנים מול פנים בסוף מבחן שהיה לנו (סדר דין אזרחי מהלכה למעשה- קשוח רצח).

היא פנתה אליי ושאלה אותי למה צחקתי עליה?

אני נדבקתי לרצפה.

הרגשתי כל כך רע עם עצמי.

אמרתי שהתנצלתי ושלא התכוונתי

וצחקתי בעיקר על עצמי

ועל עודף האינפורמציה המשפטית שמעורבלת לי בראש

(כל מי שלומד  משפטים מבין ויודע כמה חומר רץ לך בראש)

היא שמחה שהתנצלתי.

זה הרגיע אותה.

ואני הרגשתי טוב לרגע.

אבל האמת?

חזרתי הביתה וחשבתי על זה ששבועיים או יותר הבחורה הזאת מסתובבת עם הרגשה שמישהו צחק עליה.

והמישהי הזאת זו אני.

ואלוהים שבשמים, הדבר האחרון שהתכוונתי זה לצחוק על מישהו או מישהי.

ולכן אני מוצאת לנכון

להתנצל גם כאן

אפילו שיש א.נשים שלא מבינים מה הייתה הסיטואציה ועל מי מדובר.

אני מתנצלת כי

חיים ומוות ביד הלשון.

וצניעות היא שם המשחק בעיניי.

מחילה.