אסרטיביות

לימדתי שיעור שנושאו אסרטיביות וביטחון עצמי במסגרת גמולי השתלמות
בשיעורים שלי יש המון שיח ואקשן כי אין למידה ללא חוויה
לא מלמדת עם מצגות
אוהבת לפגוש את הקהל
שואלת שאלות מעוררת 
הן מעוררות את המחשבה הדמיון, האסוציאציה 
ובעיקר את הלב
נותנת המון דוגמאות פיקנטיות מחוויות אישיות וניסיון החיים שלי
תמיד בסוף שיעור יש מישהו או מישהי שפונים אליי באופן אישי ומודים לי על השיעור
באותו רגע אני יודעת שמשהו עבר
אבל הסיפור כאן הוא לא עליי אלא על האחר או יותר נכון במקרה הפעם, האחרת

אתמול בסוף השיעור נגשה אליי אחת התלמידות שלמדה אצלי  בעברה, כך שהיא מכירה את הקונספט
היא פנתה ואמרה: "רונית אני חייבת לספר לך משהו דומה שקרה לי בהקשר לסיפור ולדוגמא שנתת היום" ואז היא פתחה את הפה ובמשך למעלה מ-10 דקות היא שיתפה אותי בסיטואציה שקרתה לה וככל הנראה הסיפור שלי הפגיש אותה איתו
אני הייתי קצת בהלם מהשיתוף כי היא תלמידה מאוד שקטה והעיניים שלה מטעות
יש בה משהו מאוד אנטי מתנגד כזה שאומר "אל תחדרו לי לפרטיות" "עזבו אותי בשקט" 
ואני מכבדת גבולות  שומרת על הגבול שלי ובד בבד מכבדת גבולו של האחר

אחרי שנפרדנו ואחרי שהודיתי לה על השיתוף נסעתי כל הדרך הביתה וחשבתי כך ביני ובין עצמי
למה היא כל כך שקטה?
למה היא לא משתתפת בשיעורים?
למה היא לא שיתפה את הסיטואציה עם כולם?
אבל גם עניתי בו זמנית לעצמי: ככה א.נשים
לא לכולם קל להיפתח
מבט מנוכר אטום אנטי מתנגד או עוין לא מעיד בהכרח  על כך שאין הזדהות
ולכן אמרתי לעצמי בשקט בלי שאף אחד ישמע
צניעות
חוסר שיפוטיות
לא תמיד נדע ונבין הכל