על מה דיברתי אתמול בכנס 2020 שהתקיים באולם בית יד לבנים בפתח תקווה?
על הגיל הרך כחלון הזדמנויות ראשון של הילד והאדם בכלל הן מבחינת עיצוב האישיות והן כלומד אוטונומי.
על כך שכל תשתית הלמידה הפורמלית מתבסס על שנים אלו, הגיל הרך ולצערי וצער כולנו אין הכרה בכך ברורה ברמה מדינית. סטטוס הגננת ירוד כבר שנים רבות וההתייחסות אל גני הילדים כאל בייביסיטר כשבפועל מתקיימת עבודת קודש של גננות בתוך גני הילדים, תוך שהן צריכות לעיתים להתמודד עם הכפשות של המקצוע.
הפתרונות כפי שאני רואה לנכון:
1. ההחלטה שהתקבלה בזמנו על תוספת סייעת שניה מיותרת, עדיף לצמצם תקן גן ל- 27-28 ילדים.
2.תעודת הסמכה לבעלות מסגרות פרטיות לגיל הרך ז"א גילאי לידה עד שלוש הינה חובה מותנת על סמך שעות הכשרה בהתאם לכמות הילדים במסגרת, ללא זה אין רישיון לפתיחת מסגרת.
הבחנה בחלוקה הנכונה של הגיל הרך כיחידה אורגנית לימודית:
1. ינקות- גילאי לידה – 3
2. קדם יסודי- גילאי 3-6 (גני עירייה)
3. כיתות א'- ב'- רכישת הקריאה הכתיבה וביסוסה (מתוך ההבנה שזה הבסיס ללמידה)
בעיות שצריך לטפל:
1. מצבה הירוד של מעמד הגננת בישראל- נכון ל-2019
2. הגננת מבודדת – סובלת מהתעמרות משלושה גורמים: פיקוח, הורים, וסייעות זאת ע"פ מחקר של המכללה האקדמית כנרת הטוען ש 10% מהגננות בישראל עוברות התעמרות במקום עבודתן פי שתיים מהממוצע העולמי, יחס משפיל, זלזול, הטלת ספק, האשמות, סביבה עוינת, בידוד מקצועי ועוד נתונים.
3. כשגננות נתונות לתנאי עבודה כאלה ועסוקות בהישרדות הן לא מסוגלות לתפקד תפקוד מלא, דבר הפוגע בתפקוד הגן והילדים. וזו הבעיה של כולנו.
רק יחד נעלה ונצליח….בזכות ילדי הגן הגננות וההורים