"מישהו יכול להחליף לי?" על הקולות שנשמעים מהשירותים בגן הילדים

בשיעור מאוד פורה  בנושא תהליך גמילה והתפתחות של ילדי גן
ערכתי על הלוח דיון אסוציאטיבי בו דנו בין "רצוי" "למצוי" 
מה התאוריה בנושא גמילה אומרת לבין התמודדות צוותי ההוראה בשטח
כל הלוח שלי התמלא בכתוביות באמירות של התלמדות וחבל שלא צלמתי את הלוח
לא נשאר לי מקום קטן לשרבב בו משפט

השטח בוער והוא מציף כל כך הרבה בעיות ואתגרים שניצבים בפני הסייעות
כן, בעיקר סייעות, תומכות הלמידה כי הן אלה שמצופה מהן  להחליף כשילד "מפספס"
בסופו של דבר זאת מדיניות של גננת אבל בעיקר מדיניות מסודרת עקבית ואחידה של הרשות המקומית ומשרד החינוך הם אלה שצריכים לקחת אחריות כמו שאר העניינים הבוערים (מחסור בצוותי הוראה לדוגמא) 

אבל במקום שבו מונהגת מדיניות של "כיבוי שרפות" ואין מדיניות ברורה של נהלים מי שמשלם את המחיר זה ילדים.ות כשצוות הסייעות בעיקר הן תומכות הלמידה נושאות בנטל
השקופות אני קוראת להן, נשים יקרות לליבי
ומה אני עוד חושבת? 
שתהליך גמילה הוא טבעי הוא חינוך לניקיון שחייב שיעשה ללא לחץ וללא גינויי
האחריות העיקרית היא על ההורים 
ההורה צריך להתגייס כולו לתהליך כדי שילד.ה חלילה לא יגיע לכיתה א' עם מוצץ בפה כן גם זאת גמילה וגם את זה ראיתי במו עיניי
ותמיד תמיד לעבוד בשיתוף פעולה עם הצוות החינוכי