אתמול בערב הייתה לי שיחה עם גננת מתאמנת אצלי.
היא שיתפה אותי בשיחה שהייתה לה עם המפקחת ועם הגננת המובילה שאצלה היא משלימה אחת לשבוע.
תוכן השיחות לא חשוב,
מה שחשוב לי לציין היא העובדה שלא מעט א.נשים שאנחנו עובדים.ות איתם במקביל או תחת חסותן.ם או אחריותן.ם, או איך שנקרא לזה, הם לא תמיד בעדינו, בלשון המעטה.
וזה קשה מנשוא.
אנחנו מחויבים קודם כל לעצמינו.
והתפקיד שלנו הוא לא "למכור" את עצמינו בשום מחיר לאיש.
כי אם אני "מתאים " עצמי לאחר אני לא מתאים לעצמי
התפקיד שלנו הוא להקשיב לסיטואציה, להבין האם יש במסר שעובר אלינו משהו שאנחנו צריכים לקחת לתשומת ליבנו, או שזה אוסף של מסרים שבאים להקטין אותנו, למקום אותנו במקום מאוד נמוך.
התפקיד שלנו לשרטט את הגבול,
הגבול האישי שלי, ואת הגבול לאחר.
ועבור זה צריך שני דברים:
דימוי עצמי חיובי ובטחון עצמי.
לא תמיד הם מולדים
לא תמיד אנחנו מקבלים אותם בירושה, או בחינוך שלנו מהבית
אבל אפשר לרכוש אותם,מה שנקרא התפתחות אישית.
כדי שאנחנו נהיה מי שאנחנו באמת צריך להעז,
צריך אומץ
כמו שריר שלומדים לחזק במהלך החיים, עם הניסיון.
והגננת המתאמנת שלי
בהחלט אמיצה
אתם לא יודעים עד כמה
יש בה את האומץ להילחם בשדים של עצמה
ואני, מורידה בפניה את הכובע
אתמול, זה היה גם עבורי שיעור לחיים
ואת? אתה? אתן? אתם?
מה איתך, אתכם, אתכן?