ואני בוכה על חופי סיני מאז

1978  ראס אומסיד  שארם…סיני. 
שתי מכוניות
שתי משפחות עם ילדים
בלי מזגן
צידניות עם קרח
ומכונאי אחד שבמקרה הוא גם הדוד שלי על כל מקרה שניתקע בדרך.
עם הרבה אמונה שהכל ילך חלק.
ואל פחד כי יש לנו את סוסו חבר של יהושוע שיביא לנו אוכל, קרח ודגי לוקוס מאופירה (שאר א משייך).

רמי מצלם אותנו, חיידק הצילום היה בו כבר אז
תמיר אחי עם השנורקל צולל, כבר מאז
אמיר איתנו כרגיל
אני ואופירה "בהיי" מטורף
תמי ואיזי כאלה קטנים
ושפרה ואימא צוחקות .

אני לא זוכרת קרם הגנה שמרחו לנו איי פעם, אולי כי גם ככה הינו שחורים, בכל זאת שנות ה-70.
רק זוכרת את צבע המים של חוף נעמה בסיני ושמחה גדולה.
חוויה שנשארת איתי לעד.
לא משנה כמה כסף יש או אין,
משפחה וטיולים תמיד הולכים יחד.
ואני בוכה על חופי סיני מאז, ונזכרת ביחד.
ומודה על הכל.