ואולי לפעמים צריך לעצור לרגע

בתחילת ספטמבר שכחזרתי ללמד את התלמידות שלי, מעבר לנושא הנלמד אני מטבלת בסיפורים אישיים מהשטח ושיתוף מחשבותיי והגיגיי.
כי אין למידה ללא חוויה ולפעמים הדוגמא כבר ממחישה טוב יותר את הנלמד.

סיפרתי להן שכבר כמה שנים באופן קבוע באוגוסט אני נוסעת לפסטיבל הכליזמרים בצפת. 
כבר כמה שנים טובות מלבד שנות הקורונה ובכל פעם חוזרת משם מוארת עם ים תובנות עליי ועל החיים.

סיפרתי להן על המקום המיוחד שאני מתארחת בו על הסמטאות של צפת על הנוף של ההרים על האוויר של צפת על יום כיף בספא של וילה גליליי מלון בוטיק  על ההופעות בסרייה שזאת רחבה גדולה בצפת ששם הבמה המרכזית, על האווירה הטובה שיש על החוויה של מוזיקה ועוד.

בעיקר ציינתי שזאת לא הוצאה כספית גדולה עבור כל השפע והכל מתחיל אצלינו בראש ובעיקר בלב 
לב פתוח לרווחה. 

אחת הבנות ניגשה אליי בשיעור שלאחר ושיתפה אותי שהיא יצאה נפעמת מהסיפור שהיא בכלל לא ידעה שיש כאלה פסטיבלים בארץ ופתאום היא הרגישה שהיא בכלל לא חיה שהיא  למעשה סגורה ועסוקה במרוץ החיים המטורף ואולי לפעמים צריך לעצור לרגע.

היא שיתפה אותי שהיא גם סיפרה זאת לבעלה כי הסיפור שלי הלך איתה.

אני לא יודעת לאן היא תיקח את הסיפור ואיזו החלטה היא תיקח לשיפור החיים כי כולנו חייבים לשפר ולהשתפר כל הזמן אבל, אני את שלי עשיתי.